מדרש-צדקה תציל ממוות


צדקה תציל ממוות
בַּת הָיְתָה לוֹ לְרַבִּי  עֲקִיבָא.
אָמְרוּ לְרַבִּי  עֲקִיבָא חוֹזִים בַּכּוֹכָבִים:
בְּיוֹם שֶׁבּוֹ תִּכָּנֵס בִּתְּךָ לַחֻפָּה, יַכִּישָהּ נָחָשׁ וְתָמוּת
הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹאֵג עַל הַדָּבָר מְאֹד.
בְּיוֹם חֲתֻנָּתָהּ, נָטְלָה בִּתּוֹ אֶת הַסִּכָּה הַמְּקַשֶּׁטֶת אֶת רֹאשָׁהּ
וְנָעֲצָה אוֹתָהּ בְּסֶדֶק  שֶׁבַּקִּיר.
נִנְעֲצָה הַסִּכָּה בְּעֵינוֹ שֶׁל נָחָשׁ שֶׁהָיָה חָבוּי שָׁם.
בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאָה אֶת הַסִּכָּה, נִמְשַׁךְ וְיָצָא הנָּחָשׁ המת.
אָמַר לָהּ אָבִיהָ: מֶה עָשִׂית  שֶׁזָּכִית  לְכָךְ  וְנִצַּלְתְּ מִן הַנָּחָשׁ?
אָמְרָה לוֹ: בְּעֶרֶב הַחֲתֻנָּה בָּא עָנִי וְדָפַק עַל הַדֶּלֶת,
וְהָיוּ כֻּלָּם טְרוּדִים בַּסְּעוּדָה
וְלֹא הָיָה מִי שֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ.
הָלַכְתִּי, נָטַלְתִּי אֶת מְנַת הָאֹכֶל שֶׁהֵבֵאתָ לִי,
וְנָתַתִּי לוֹ.
אָמַר לָהּ רַבִּי  עֲקִיבָא: מִצְוָה עָשִׂית  וּבִזְכוּתָהּ נִצַּלְתְּ!
יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: "צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת"

עַל פִּי תַּלְמוּד בָּבְלִי, מַסֶּכֶת שַׁבָּת, דַּף קנ"ו ע"ב